פסק-דין בתיק ת"ק 21855-10-12

1.         בפני תביעה על סך של 9,394 ש"ח, לפיצוי על הנזק שנגרם לשער הכניסה לחנייה של התובע ברח' השיטה 28, באר-שבע.

            סכום התביעה מורכב מעלויות שיקום השער החשמלי בסך של 8,466 ש"ח וכן, עלות שכר השמאי בסך של 928 ש"ח. 

            על פי גרסת התובע, הנזק שנגרם לשער הכניסה הוא כתוצאה מפגיעה של הרכב של הנתבע מס' 1, רכב מסוג יונדאי מ.ר. 5654036 (להלן: "היונדאי").

            עוד מוסיף התובע, כי גרסת הנתבע היא שרכב מסוג מאזדה לא ציית לתמרור מסוג "מתן זכות קדימה" ופגע ברכב היונדאי וכתוצאה מכך רכב היונדאי נהדף לעבר שער התובע.

2.         הנתבע שלח הודעת צד שלישי, נגד נהג המאזדה מ.ר. 84-637-29 (להלן: "המאזדה"), בטענה כי ביום 31.12.2011 בעודו נוסע בנתיב נסיעתו בעת שחצה צומת במהירות של בין 30 ל- 40 קמ"ש בערך, הגיע במהירות רכב המאזדה מימינו, כאשר איננו מציית לתמרור "תן זכות קדימה" ופגע ביונדאי בצדו הימני אחורי. נטען כי מעצמת הפגיעה נהדפה היונדאי לעבר שער הבית של התובע ולעבר צינור מים מרכזי והסב להם נזקים.  נטען כי התאונה נגרמה כתוצאה מרשלנותו וחוסר זהירותו ו/או הפרת החובה שבחוק מצד צד שלישי.

3.         הוגשה גם בקשה לצרף את סוכנות הביטוח של הנתבע 2, כצד.  התובע לא התנגד. הוגשה אסמכתא מטעם משרד עורכי הדין המייצג את הנתבעת 2, על הפניית ההמצאה למשרד חקירות.  הוגש תצהיר על כך שביום 05.03.2013, היה ניסיון להמציא דבר מה לא ידוע לצד שלישי והוא סירב לקבל את ההמצאה.

            המסמכים שהומצאו לעיוני מלמדים על כך שבאישור המסירה אין מספר תיק, אין תיאור הכתב, אין מועד דיון והמוסר הנו עו"ד גולן אסף ולא בית המשפט. התצהיר התומך באישור של חברת החקירות על המסירה, מפרט כי שרון מריאן מבצע מסירות של כתבי בית-דין עבור משרד גולן אסף והתצהיר נמסר על מסירה שנעשתה לידי גונן שייקה (צד ג'), בהתייחס לתיק אזרחי שפרטיו לא מולאו, ביום 05.03.2013, והמצהיר מציין שאומתו פרטי הנמען. 

            לכך גם צורף מסמך מיום 14.03.2013 של א.א. איסוף מידע הממוען לעו"ד אסף גולן, ק.ש. חתמים בינלאומיים סוכנות לביטוח כללי, בהתייחס לתביעה 20000644. התביעה בפני איננה עונה על המספר האמור.  אוסיף כי נמסר מטעם נציג סוכנות הביטוח כי הנתבע הגיש תביעה נגד צד ג' אשר תתברר בעוד מספר ימים. 

4.         בית המשפט התבקש לתת פסק-דין בשאלת החבות ובשאלת הנזק.  לגבי הנזק לא היתה מחלוקת לגבי הנזק שנגרם.  נטען, על ידי מי שהגיע מטעם הנתבעת 2, שאליו אתייחס להלן, כי לא הוכח שהנזק תוקן.  נטען שיש להפחית את המע"מ.  התובע נשאל האם תבע את הנזק שלו מהמבטחת שלו. התובע סבר מלכתחילה כי הוא נשאל על ביטוח הרכב שלו והשיב בשלילה, אך לאחר מכן כשהבין שנשאל על ביטוח הבית והחצר תיקן שאין לו ביטוח על המבנה. 

            כמו כן, נטען על ידי הטוען, כי האחריות היא של נהג המאזדה ולכן, יש לחייב אותו לשלם לתובע.    הנתבעים שלחו הודעת צד שלישי נגד נהג המאזדה ולא הגישו נגדו תביעה שכנגד.  משמע, שלטענתם אם יחויבו כלפי התובע, יהיה על צד שלישי לפצות אותם.  בתיק זה בחרו הנתבעים ,אפוא, לא לפתוח חזית ישירה מול נהג המאזדה על הנזק נשוא התביעה של התובע. 

5.         מעבר לנדרש, מאחר ומדובר בבית המשפט לתביעות קטנות, העובדה שהתובע לא העלה טענות משפטיות, איננה פועלת בעוכריו.  התובע מסר בעדותו כי לא ראה את התאונה שכן היא קרתה בשעת בוקר מוקדמת בעת שישן.  כשיצא ראה את היונדאי וגם ראה את המאזדה אך לא היה בידו לתת עדות למיקומם בעת התאונה.  לא הייתה מחלוקת מהרגע הראשון שהרכב שפגע בגדר היה היונדאי. 

            בנסיבות אלה, הנטל להוכיח את אחריות נהג המאזדה, נופלת על כתפי הנתבע, על פי הוראות סעיף 41 לפקודת הנזיקין, נ"ח כי הוכח שלתובע לא הייתה ידיעה או לא הייתה לו יכולת לדעת מה היו הנסיבות שגרמו למקרה, לנזק והנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע הייתה עליו שליטה מלאה, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק, מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה.

            הגרסה של התובע היא שהוא לא ראה את התאונה ולכן, טענת ההגנה של הנתבעת איננה בידיעתו.  הטענה שהרכב לא היה בשליטת הנתבע היא טענת הנתבע ואין לתובע דרך לדעת האם הגרסה של הנתבע היא נכונה או לא.

            על מנת להרים את נטל הבאת הראיות היה על הנתבע לא רק להעיד ולמסור את גרסתו אלא גם להעיד את צד שלישי, נהג המאזדה ולהגיש ראיות נוספות שמהן ניתן ללמוד שבמחלוקת בינו לבין נהג המאזדה האחריות לתאונה בין הרכבים, ולנזק שנגרם לתובע היא של נהג המאזדה.  בנוסף, להעדת נהג המאזדה, היה מקום להגיש גם חוות-דעת של בוחן תנועה, וכדומה.

            דהיינו שגם אילו הנתבעים הבינו שבמשלוח הודעת צד ג' הם פותחים חזית ישירה בין התובע לבין צד שלישי - הם לא הרימו את נטל הבאת הראיות להוכיח את גרסתם, מעבר לגרסת הנתבע שמפורטת בכתב ההגנה. לתובע אין יכולת להציג גרסה נגדית כי כאמור הוא לא ראה את התאונה.

6.         לפיכך אני קובעת כי הנתבע 1 אחראי לנזק של התובע.  את הטענות כנגד הנזק אני דוחה.  העובדה שהתובע טרם תיקן את נזקיו איננה משנה את התוצאה.  על הנתבע להעמיד את התובע במצב שהיה לפני התאונה, דהיינו לשלם את הסכום שהשמאי קבע לצורך החזרת המצב לקדמותו.  חוות הדעת עצמה לא הותקפה לגבי תוכנה.  הטיעון לגבי הצורך להפחית את המע"מ נדחה אף הוא.  לא הוכח שהתובע הוא עסק המדווח למס ערך מוסף, המנכה מס תשומות.  העובדה שהגדר טרם תוקנה אינה הנמקה להפחתת המע"מ שכן כאשר היא תתוקן יהיה על התובע לשלם את המע"מ.

            טיעון נוסף לגבי האפשרות שהתובע נפרע מאחר, אני דוחה לאור העדות של התובע כי אין לו ביטוח לרכוש.

            אני אפוא מקבלת את התביעה בהתייחס לשווי הנזק שנגרם לתובע על פי חוות דעת השמאי.

            בטרם אסיים אתייחס לייצוג של הנתבעת מס' 2 ע"י מר אמיר סיני. מר אמיר סיני הוא שכיר של חברת ביטוח ( עמ' 3 לפרוטוקול) וככזה הוא רשאי להופיע בשמה בתביעות נגדה. אולם אין הוא יכול להופיע בשם צד אחר, במסגרת ייצוג פרטי,  אלא בתנאים הקבועים בסעיף 63 (ב) לחוק בתי המשפט, נ"מ התשמ"ד -  1984. לכאורה מר סיני אינו עונה על התנאי בסעיף 63 (ב)  ס"ק  (1) - (3) לחוק בתי המשפט.